החלטה בתיק ת"א 49627-07-11

1. לפני בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת העררים) בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975. לצורך הנוחות, תכונה להלן המבקשת - נתבעת, והמשיב - תובע.

2. התובע, יליד 13.11.87, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.8.10. התאונה היתה גם תאונת עבודה והתובע נבדק ע"י ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותו. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מדרג ראשון (להלן: הוועדה הרפואית) קבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה. התובע הגיש ערר על קביעת הוועדה הרפואית לפני ועדת העררים. הערר התקבל באופן שנקבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בשל הגבלה מזערית בתנועות גב תחתון.

 3. לטענת הנתבעת, ועדת העררים לא ידעה או לא התייחסה למלוא התיעוד הרפואי מעברו של התובע, ובכלל זה תאונת עבודה קודמת שאירעה לו ביום 27.11.08 (להלן: התאונה הקודמת)במסגרתה הוא נפגע בגבו עת הרים משא כבד. הנתבעת טוענת כי מאז התאונה הנ"ל סבל התובע מהגבלות תנועה בגב התחתון. עוד נטען כי התובע סבל לאורך שנים מכאבים המקרינים כאב לגפיים והגבלות בגב תחתון ואין עדות כי לאחר התאונה ובסמוך אליה נגרם לו ממצא ממשי כתוצאה ממנה ומצבו לא הוחמר. עוד נטען כי ועדת העררים לא הסבירה את הפער בינה לבין מסקנות הוועדה הרפואית. לבסוף, הנתבעת מלינה על כך שהתובע היה מיוצג על ידי בא כוחו לפני ועדות המוסד לביטוח לאומי ובכך קנה יתרון אשר פגע בהגנתה. התובע מתנגד לבקשה.

4. לאחר שעיינתי היטב בכל בפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי, הן בוועדה הרפואית הן בוועדת העררים, ובמכלול החומר שצורף לבקשת הנתבעת הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות של המוסד הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר, כאמור, מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. אחד המקרים בהם יתכן שבית המשפט ייאות ליתן היתר כאמור הוא כאשר לא היה לפני הוועדה הרפואית מלוא החומר הרפואי המתייחס לעברו הרפואי של התובע קודם לתאונה, ואשר לו היו בפניה בוודאי היה הדבר מביא לתוצאה שונה (ראו: ע"א 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טעאר עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 771 (24.7.1991); רע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה ברוך, פ"ד מט(5) 198 (24.3.1996)). מקרה אחר בו ייאות בית משפט להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור הוא מקום בו בהחלטת הוועדה הרפואית קיים חסר משמעותי, כגון העדר התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו של הנפגע. איני סבורה כי המקרה דנן נכלל בגדר מקרים חריגים אלה.

5. (א)  עיון בפרוטוקול של ועדת העררים מעלה כי תיקו הרפואי של התובע היה לפניה (ראו סעיף 12 לדו"ח הוועדה לעררים). אולם במסגרת הפרוטוקול לא נתנה על ידי הוועדה התייחסות מפורשת לתאונה הקודמת והשפעתה על קביעת דרגת הנכות. חרף האמור, בנסיבות העניין איני סבורה כי יש בכך כדי להצדיק היעתרות לבקשה. אכן, יתכן כי טוב היו עושות ועדות המוסד לביטוח לאומי של אגף נפגעי עבודה לו היו מציינות במפורש, בכל מקרה ומקרה, האם בעברו הרפואי של נפגע יש כדי להשפיע על מצבו הנוכחי לעניין קביעת דרגת הנכות. ברם בפועל, למרות שבמסגרת תפקידן בוחנות ועדות אלה את הקשר הסיבתי בין התאונה לקביעת נכותו של נפגע, לא תמיד ניתן ביטוי במסקנותיהן למידת ההשפעה שיש לעברו הרפואי של נפגע על קביעת דרגת הנכות המיוחסת לתאונה. לא בכל מקרה יהיה בכך כדי להצדיק היעתרות לבקשה להביא ראיות לסתור. בעניין זה, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. מקום בו התיעוד הרפואי של הנפגע עובר לתאונה הוא משמעותי, ואין התייחסות מפורשת לכך  במסגרת מסקנות הועדות, יתכן שיהיה בכך כדי להצדיק היעתרות לבקשה (ראו: רע"א (י-ם) 28452-12-12 רן ניסים אבוחצירה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (27.1.2013)). אולם מקום בו עולה מדוחות הועדות כי החומר הרפואי מעברו של הנפגע היה לפניהן, ומהחומר הרפואי של הנפגע עולה כי מדובר בחומר דל, כי תלונותיו של הנפגע  ספורדיות או משתקף בבירור מהתיעוד הרפואי כי לא נגרמה לנפגע נכות צמיתה עקב התאונה מעברו, אזי אין בהכרח די ב"שתיקת" ועדות המוסד לביטוח לאומי כדי להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור.

(ב) במקרה דנן, מהתיעוד הרפואי שצורף לבקשה עולה כי התובע אכן סבל בעברו מכאבי גב, במיוחד לאחר התאונה הקודמת (יתר התלונות מתקופות קודמות לכך הן תלונות נקודתיות, ספורדיות, אשר אינן מצדיקות התייחסות). התובע פנה בעניין זה מספר פעמים לטיפול רפואי כאשר הטיפול האחרון המתועד הוא מיום 26.12.08, כחודש לאחר התאונה הנ"ל. הוא קיבל זריקות לטיפול בכאב אולם בתיעוד הרפואי מצוין כי "מדובר בכאבי גב תחתון ללא חסר נוירולוגי" (תעודת חדר מיון מיום 29.11.08) "על רקע שרירי" (מסמך רפואי מיום 8.12.08). מדו"ח ועדת העררים עולה כי כרטיסו הרפואי של התובע היה לפניה.  בשים לב לדלות החומר הרפואי ולאמור בו, וכן לכך שכרטיסו הרפואי של התובע היה לפני ועדת העררים, אין אלא להסיק כי ועדת העררים ראתה את החומר מעברו הרפואי של התובע, ובעיקר את החומר המתייחס לתאונת העבודה, אולם סברה שאין בו כדי לשנות ממסקנתה. נוכח האמור, אין בסיס לקבל את טענת הנתבעת לפיה ועדת העררים לא נתנה דעתה לעברו הרפואי של התובע.

9. אף ביתר טענות הנתבעת אין כדי להצדיק היעתרות לבקשה. למותר לומר כי עצם הדבר שוועדת העררים ראתה לנכון לסטות ממסקנת הוועדה הרפואית אינו מצדיק, כשלעצמו, היעתרות לבקשה.  אף יצוגו של התובע על ידי עורך דין בהליך לפני ועדות המוסד לביטוח לאומי אינו מהווה עילה לכך.

10. התוצאה היא, שהבקשה נדחית. הוצאות הליך זה תובאנה בחשבון, ככול שאתבקש לכך, בעת מתן פסק הדין.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: